הנסיך ואיש העסקים, מרקס וראנד, יעקב ועשיו - הבעלות ע''פ הנסיך הקטן והיהדות

הבעלות היא אחד המושגים המרכזיים בתרבות זמננו. ככל שהעולם מתפתח יותר ויותר דברים נהפכים למוצרים שאפשר לקנות: מביגוד ואוכל (שבעבר היו מיוצרים לעיתים קרובות ע''י האדם עצמו) דרך מוסיקה, טיולים וסדנאות יצירתיות ועד לחוויות רוחניות מסוגים שונים. גם מה שאיננו מוצר נתפס הרבה פעמים כהישג שהאדם רוכש לעצמו: מעמד וכבוד, חברים ובת זוג. את כל אלה חותר האדם המודרני להשיג ולהופכם לשלו, לנכסים בבעלותו. אך מהי משמעות הבעלות? מה זה אומר שדבר כלשהו הוא שלי?

עם שאלות אלה מתמודד הנסיך הקטן בביקורו בכוכב של איש העסקים. איש העסקים טוען שכל הכוכבים הם בבעלותו (כי הוא הראשון שחשב על הרעיון של בעלות עליהם) ועוסק במנייתם שוב ושוב כל הזמן. כשהנסיך הקטן שואל אותו מה יוצא לו מכך שהכוכבים בבעלותו עונה איש העסקים שהבעלות על הכוכבים עושה אותו לעשיר; וכיוון שהוא עשיר הוא יכול לקנות עוד כוכבים, "אם מישהו יוכל למצוא כאלה”. הנסיך בתגובה משווה את איש העסקים לדמותו של השיכור ששותה בכדי לשכוח את הבושה שבשתייה; גם ההגיון של העשיר מבוסס על טיעון מעגלי שאין לו סוף.

בהמשך מבקר הנסיך את איש העסקים על כך שהבעלות שלו היא דמיונית:

"אם יש לי צעיף משי אני יכול לעטוף בו את צוארי ולקחת אותו עימי. אם יש לי פרח אני יכול לקטוף אותו ולקחת אותו עימי. אבל אתה לא יכול לקטוף כוכבים!”

אך את עיקר ההפתעה שלו שומר הנסיך לסוף. לאחר שפוטר הנסיך את בעלותו של העשיר כדבר שאין לו חשיבות אמיתית, אומר הנסיך את המשפט הבא:

"לי עצמי יש פרח אותו אני משקה כל יום. יש לי שלושה הרי געש שאני מנקה כל שבוע... זה טוב להרי הגעש שלי וטוב לפרח שלי. אבל אתה חסר תועלת לכוכבים שלך...”

מהי כוונתו של הנסיך? מה בכך שאיש העסקים אינו מועיל לכוכבים?

מהי בעלות? התפיסה הרגילה היא שבעלות הינה זכות; זכותו של האדם לעשות שימוש ברכוש שבבעלותו. הויכוח העיקרי סביב הבעלות הוא האם הזכות הזו לגיטימית: התפיסה הקפיטליסטית מאמינה בלגיטימיות של הזכות על הרכוש ומוצאת בה אף יתרונות כלכליים המצדיקים אותה. התפיסה הסוציאליסטית טוענת שהזכות על הרכוש מוגבלת, או בגרסה היותר קיצונית אינה קיימת; בניסוחו של ג'ורג ברנרד שו: “רכוש הוא שוד מאורגן". המאבק בין התפיסות הללו נמשך כבר למעלה ממאה שנה, והוא מהווה עד היום את אחת סוגיות המחלוקת העיקריות בין פלגים פוליטיים כמעט בכל מדינה בעולם.

מבית מדרשו של הרב קוק למדנו שבכל דעה יש ניצוץ של אמת המקיים אותה. הסיבה שדעות שגויות מושכות אליהן מאמינים היא שיש בדעות האלה חלק מסוים מן האמת, והאמת השלמה תוכל להתברר דוקא מתוך כלל האמונות והדעות והחלקים הטובים שבכל אחת מהן. האם ניתן למצוא דעה הכוללת בתוכה את נקודות האמת שבשתי התפיסות – סוציאליזם וקפיטליזם?

ייתכן ששינוי של הנחת היסוד יתן פתרון לבעיה. הנחת היסוד ביחס לבעלות היא, כפי שנאמר לעיל, שהבעלות היא זכות. אמנם תתכן גם התבוננות הפוכה – הבעלות אינה זכות אלא חובה, אחריות. אם האגו שלי אינו המרכז ממילא אין תפקידו של הרכוש לשרת את המאויים שלי, והבעלות הופכת לאמצעי לשיפור העולם וקידומו. כך סרה הביקורת הסוציאליסטית הרואה בבעלות השתלטות אגואיסטית של היחיד על הממון, אך נשמרת החירות של הפרט לקחת אחריות על ממונו ולנהל אותו בצורה הטובה ביותר למען הכלל (באופן כללי התפיסה של החובה יוצרת אדם מוסרי יותר מן התפיסה של הזכות, ויעוין על כך במאמרו של הרב גינזבורג "אמנת חובות האדם" בספרו 'עולמות').

תפיסה כזאת היא תפיסתו של הנסיך, שמעריך דוקא בעלות כזאת שלוקחת אחריות על הרכוש ולא מסתפקת בשימוש בו. בדומה לכך מסביר האר''י את האמירה של חז''ל 'צדיקים חביב עליהם ממונם יותר מגופם':

"צדיקים חביבים עליהם ממונם. כי להיות שהוא נשפע מלמעלה, אין ראוי שימאס בו, כי אם לא היה צורך בו לא היה נותן לו הקב"ה. ולכן חזר על הפכים הקטנים, כי אם לא היה חוזר היה נראה כאילו אינו רוצה באותם הפכים. וכל דבר הנשפע מלמעלה צריך לחזור עליו".

יעקב אבינו חוזר לקחת את הפכים הקטנים (ובכך מסכן את תוכניתו להמלט מעשיו, יעוין בפירוש הרשב''ם שם) מכיוון שעל פי תפיסתו האמונית דבר מה שמגיע לידי האדם – מגיע אליו מאת ה', ועל כן יש לאדם אחריות עליו.

בהמשך הפרק נפגש יעקב עם עשיו ובחילופי הדברים ביניהם משתמש כל אחד מהם במילה אחרת לתיאור ממונו:

"ויאמר עשיו: יש לי רב. אחי! יהי לך אשר לך. ויאמר יעקב: אל נא, אם נא מצאתי חן בעיניך – ולקחת מנחתי מידי... כי חנני א-להים וכי יש לי כל.”.

לעשיו יש רב, הרבה – אך לעולם לא מספיק. כשהמרכז הוא סיפוק האני אף פעם אין מספיק - “אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". ליעקב, לעומת זאת, יש 'כל' – כל מה שהוא צריך, שכן ע''פ תפיסתו האמונית הרכוש מגיע מידי הקב''ה ועל כן מה שיש בידו הוא בדיוק מה שהוא צריך.

יש עוד מקום להעמיק בתפיסת הבעלות של הנסיך ולהשוות אותה עם מחשבתם של הוגים מעולם היהדות, ובעז"ה נעסוק בכך בפעם אחרת.