רשומות

השגעון בסיפורי ר' נחמן, חלק א': הינדיק

פעם אחת בן מלך אחד נפל לשיגעון שהוא תרנגול הודו הנקרא 'הינדיק'. וצריך לישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה. והמלך היה בצער גדול מזה. עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאות! והלך והפשיט גם כן את עצמו ערום וישב תחת השולחן אצל בן המלך הנ"ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות. ושאלו בן המלך: מי אתה? ומה אתה עושה פה? השיב לו: ומה אתה עושה פה? אמר לו: אני הינדיק! אמר לו: אני גם כן הינדיק! וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה עם זה. ואז רמז החכם לבני הבית להשליך להם כתונות. ואמר החכם ה'הינדיק' לבן-המלך: אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כתונת? יכולים להיות לבושים כתונת ואף על פי כן יהא הינדיק. (י"ג תוספת:כי במקום אחד ראיתי הנדיקעס לבושים בכותונות). ולבשו שניהם הכותונת. ואחר איזה זמן רמז והשליכו להם מכנסיים, ואמר לו החכם גם כן כנ"ל: אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק?! וכו' עד שלבשו המכנסיים. וכן עם שאר הבגדים. ואחרי-כן רמז והשליכו להם מאכלי-אדם מהשולחן. ואמר לו: א

העץ העקום

הוא עבר ברחבי הישיבה בארשת מהורהרת, עיניו תרות את סביבתו בתמיהה מתחת לכובע קסקט מהוה. הרושם המובהק שהשרה על הסובבים אותו היה של זרוּת, אך מבע פניו הנעים עמעם מעט רושם זה. התיק המוארך שלכתפו האחת ובד הציור שלגבו רק תרמו לחוסר השייכות של דמותו לסביבה; אם כי לא היה ניכר עליו שהוא מרגיש מבוכה כלשהי באשר להמצאותו במקום. “דומה כי הוא מחפש דבר מה,” חשבתי לעצמי, “ודאי אבד את דרכו. אגש אליו”. ***** “אוכל לעזור לך במשהו, אדוני?” קראתי. “ובכן, כן,” ענה האיש. “האם הגעתי לישיבת בית אל?”. “אכן הגעת,” היתה תשובתי, “האם אתה מחפש מי מהתלמידים?” בודאי מדובר באביו של אחד הבחורים. “לא. עץ, זהו מה שאני מבקש. עץ”. עלי להודות שבשלב זה הייתי מופתע למדי; נראה שהאיש קרא את ההפתעה על פני, שכן הוא אמר: “צייר אני, מלאכת הציור היא משלח ידי. והנה בליל אמש חלום בא אלי, ובחלומי נאמר לי שיש עץ שראוי שאציירו בישיבת בית אל. התוכל לומר לי איזה עץ הוא זה?”. מיותר לציין שכעת גדלה הפתעתי שבעתיים. “חלומות,” הרהרתי לעצמי, “חלומות שווא ידברו!”. אך בתוככי ליבי ידעתי שמשהו קסם לי באדם זה המוכן ללכת כך בעקבות חלומותיו. רוצה

אל בוז לפשטות שלו

כמה חודשים לאחר לידת בנו הבכור, שלקה בתסמונת דאון, כתב פיל קולטר את השיר 'scorn not his simplicity' המתאר את חוויותיו כאבא לילד עם תסמונת דאון. לפניכם מוגש הנסיון שלי לתרגם את השיר לעברית. תרגום שירים היא מלאכה שאי אפשר להגיע בה לשלמות, וגם בתרגום הזה יש הרבה נקודות שלא הצלחתי להעביר במדויק. אך כפי שאמר מאיר אריאל על שיר שתרגם: התרגום הזה הוא לא הכי מוצלח, אבל לעברית יש את הקצב שלה, אתם יודעים. את הגירסה המקורית של השיר אפשר לקרוא  כאן . כאן אפשר לשמוע את השיר מבוצע על ידי לוק קלי. הִנֵּה הוּא הַיֶּלֶד עִם שֵׂיעָר מֻזְהָב אַךְ אֲחֹרֵי עֵינָיו חָלָל הֲנֵדָע הֲנָבִין אֵיך הוּא מַרְגִּישׁ הַאִם נִסִּינוּ זֹאת בִּכְלָל הִנֵּה הוּא עוֹמֵד לוֹ לְבַדּוֹ צוֹפֶה בִּיְלָדִים מְשַׂחֲקִים רָךְ פָּשׁוּט הוּא נִרְאָה כִּמְעָט כְּמוֹתָם אַךְ בְּאֱמֶת הֵם רְחוֹקִים אַל בּוּז לַפַּשְׁטוּת שֶׁלּוֹ נַסּוּ רַק לֶאֱהֹב אוֹתוֹ יוֹתֵר אַל בּוּז לַפַּשְׁטוּת שֶׁלּוֹ הוֹ לֹא הוֹ לֹא מַבָּטוֹ לֹא מְזָהֶה אֶת הַפָּנִים שֶׁרַּק אֶתְמוֹל הוּא כָּה אָהַב הַפָּנִים הָאוֹ

מעשה מבן מלך ומשוררת

פעם אחת היה בן מלך שאהב לשיר, והיה כותב שירים הרבה ושר אותם. ודע שיש עשרה שערי ניגון, ולכל שער עשרה מיני קולות זמר, ולכל קול זמר יש עשרה שירים. צא ולמד שישנם אלף שירים, ובן המלך הנ"ל היה כותב כדוגמת כל אלף שירים ושר אותם. רק שידע שתכלית השירה לא תושג כי אם כשישירו שניים, היינו דוא"ט בלעז, והיה מצטער על שאין מי שישיר עימו. וראה המלך שבנו מצטער על שאין לו מי שישיר איתו, וטיכס עצה שיוציאו כרוז בממלכה שכל מי שמיטיב לשיר יבוא לְהָאַרְמוֹן, וישמע אותם בן המלך וימצא לו מי שיוכל לשיר איתו. והוציאו כרוז כנ"ל, ובאו מכל הממלכה להארמון, ושמע אותם בן המלך. ולא מצא בהם מי שיוכל לשיר עימו, שזה היה שר בקול שמתאים לשירים מסוג מסוים, וחבירו שר בקול שיתאים לשירים מסוג אחר. כללו של דבר, מכל באי הארמון לא היה מי שיוכל לשיר את כל השירים, שכל אחד היה שר באחד ממאה קולות זמר, ויכל לשיר שירים מסויימים. והמלך של אותה הממלכה היה ממלכי החסד, והיה מחלק מאוצרו לאנשי הממלכה הצריכים לכך. ופעם אחת טבעה ספינה אחת בים, ומתו שם אנשים הרבה ונעשו ילדיהם יתומים. וראה זאת המלך, והביא אישה אחת ושילם לה מכספו

נשל הנחש ותיקון הברית

אחד המשוררים שהיטיב לתאר את החיים בתרבות המודרנית היה מאיר אריאל. מלבד כשרון הכתיבה הבלתי מעורער שלו הוא ניחן גם במבט נוקב המסוגל לחשוף את הלכי הרוח של החברה והיחיד ולבקר אותם. שיריו מתאפיינים, לרוב, בריבוי של רבדים ומשמעויות, כאשר הביקורת נמצאת בדרך כלל ברובד העמוק יותר. אחד משיריו המפורסמים, אם לא המפורסם שבהם, הוא השיר נשל הנחש; השיר הופיע באלבומו השלישי "ירוקות" וזכה להצלחה רבה. ברצוני לנסות ולחשוף מעט מהטמון בשיר זה. שוב אני מוצץ גבעול תחת גשר מט ליפול כשמעלי העגלות בתנועה מתמדת שוב אני מתחיל לשאול מה לרצות מה לאכול כשהנמלה העניינית אותי מודדת. אחת לאיזה זמן מוגבל אני נשמט אביון ודל ממירוץ הכרכרה המשתקשקת נפלט משצף מעגל כמו שוקע תחת גל כשההמולה הסחרחרה אט מתרחקת. ואבא תמיד אומר תעזבנו יום יעזבך יומיים העגלה נוסעת אין עצור. קפצת ממנה היום חלפו שנתיים והנה נשארת מאחור. המוטיב הבולט ביותר בבית הראשון של השיר ובפזמון הוא הניגוד בין התנועה, המייצגת את החברה, לבין המספר שאינו מסוגל לעמוד בקצב שלה. התנועה מתוארת במילים "מתמדת", "מירוץ", &