בשנים האחרונות אני כמעט ולא קונה דיסקים ישראליים (יש לזה כמה סיבות שלא ארחיב עליהן הפעם). אבל אתמול הורדתי את הכפפה וקניתי את הדיסק החדש של שולי רנד 'רצוא ושוב', ואני לא מתחרט לרגע. היה שווה לחכות עשור (!) בשביל הפנינה הזו. לא אתן כאן סקירה מלאה על האלבום (לשם כך אני צריך לשמוע אותו עוד כמה פעמים) אך בקצרה אגיד שהוא מיוחד במינו בנוף הישראלי הן מבחינת המוסיקה והן מבחינת התוכן, ושהוא מורכב יותר ונוקב יותר מקודמו 'נקודה טובה'. אני רוצה להתמקד הפעם בשיר 'דע בני אהובי'. השיר יצא כסינגל לפני כחודשיים, יחד עם קליפ מקסים, וניתן לצפות בו כאן . השיר מתאר את תחושותיו של אדם שחטא והתרחק מהקב''ה, את הקולות המייאשים אותו מן התשובה, ואת הקול הפנימי שמזכיר לו ש'אע"פ שחטאו עדיין קרויים בנים' ושבאמת הוא רצוי לפני הקב''ה למרות חטאיו וחסרונותיו הרבים. עד כאן מדובר במסר חסידי קלאסי: היחס בין האדם לקב''ה הוא כיחס של אב לבןאלא שבבית השני נוסף לו עומק חשוב ומפתיע: מדבריהם האמת לא נעדרת הן יש לך על מה להכות על חטא דברים שיכולת לבחור אחרת...