הרהורים גולמיים מן המחברת כשהנפש זכה וטהורה הנשמה זורחת הישר דרכה , וכל המעשים מוארים ממנה ומשוררים את ניגונה , “ כל עצמותי תאמרנה” ; וממילא אין צורך לנשמה להתבטא בביטויים חיצוניים . אבל כשהנפש עכורה אין אורה של הנשמה יכול לזרוח דרכה , והמעשים אפלים ועצובים , ושירה של הנשמה דוחק את דרכו החוצה דרך המסכים הסרוטים של הנפש , צמצום אחרי צמצום . אז מופיע ההכרח להתבטא בשירה , נגינה וציור . וכשהעולם עכור אין הקב '' ה יכול להתגלות דרך כל המעשים והיצורים בבהירות , ואין ברירה ליצור ביטוי חיצוני , כתוב : אנא נפשי כתבית יהבית . ונוב לות חכמה של מעלה – תורה . ולעתיד לבוא יתבהרו המסכים , וה ' יופיע דרך הכל , ולא יהיה עוד צורך בביטוי כתוב , אלא " ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה ', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאום ה '”; “ והיה ביום ההוא תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי ", “ בעולם הזה תורה נתתי לכם , לעתיד לבוא חיים אני נותן לכם ". \\ היאוש הוא כמו חור שחור בתודעה . אין לו אף תוכן כשלעצמו , כל עניינו מוגדר על צד השלילה , שליל...