מן ההגיגית 1

הרהורים גולמיים מן המחברת

כשהנפש זכה וטהורה הנשמה זורחת הישר דרכה, וכל המעשים מוארים ממנה ומשוררים את ניגונה, “כל עצמותי תאמרנה”; וממילא אין צורך לנשמה להתבטא בביטויים חיצוניים.

אבל כשהנפש עכורה אין אורה של הנשמה יכול לזרוח דרכה, והמעשים אפלים ועצובים, ושירה של הנשמה דוחק את דרכו החוצה דרך המסכים הסרוטים של הנפש, צמצום אחרי צמצום. אז מופיע ההכרח להתבטא בשירה, נגינה וציור.

וכשהעולם עכור אין הקב''ה יכול להתגלות דרך כל המעשים והיצורים בבהירות, ואין ברירה ליצור ביטוי חיצוני, כתוב: אנא נפשי כתבית יהבית. ונובלות חכמה של מעלה – תורה.

ולעתיד לבוא יתבהרו המסכים, וה' יופיע דרך הכל, ולא יהיה עוד צורך בביטוי כתוב, אלא "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאום ה'”; “והיה ביום ההוא תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי", “בעולם הזה תורה נתתי לכם, לעתיד לבוא חיים אני נותן לכם".

\\

היאוש הוא כמו חור שחור בתודעה. אין לו אף תוכן כשלעצמו, כל עניינו מוגדר על צד השלילה, שלילת כל גילויי החיים. כל מה שמתקרב יותר מדי לחור השחור – נשאב לתוכו, ושם הוא נהרס, נעלם, מאבד את ערכו.

בכדי לא להשאב לחור השחור יש לשמור ממנו מרחק. אמנם לעיתים חייבים להתקרב אליו בכדי להגיע לאזורים בתודעה המשיקים לו, ואז צריך לנהוג במשנה זהירות שלא להתקרב יותר מדי.

\\

הרב צייטלין אמר שהוא על גבול שני עולמות; ואני מרגיש שיהודי בדור שלנו נמצא על גבול של לפחות ארבעה או חמישה עולמות.

כיצד מתמודדים עם עולמות פנימיים שונים? אמר על כך שלמה המלך: ומושל ברוחו מלוכד עיר. וריה''ל כתב על כך: "החסיד הוא הוא המושל שהרי כל חושיו וכחותיו הנפשיים והגופניים סרים אל משמעתו והוא מנהיג אותם הנהגה מדינית ממש".

אם כן כדי להתמודד עם ריבוי העולמות בדורנו צריך להפוך למושל כלל-עולמי, למלך העולמות. ואולי יש בכך קיום של 'והלכת בדרכיו': מה הוא מושל על כל העולמות, אף אתה היה מושל על כל העולמות.