למה אני מגדיר את עצמי כ'דוס ופתוח'? בחוגי השידוכים מקובלת ההגדרה הפופולרית 'דוס אבל פתוח'. מי לא רוצה להיות דוס אבל פתוח? החמקמקות של ההגדרות המסתייגות מתגלה כאן במלוא הדרה. ההגדרה דוס אבל פתוח מכילה תחתיה מנעד רחב של אנשים, שהמשותף לכולם הוא שמצד אחד הם רואים את עצמם כדוסים ומצד שני לא מוותרים על החיבור לתרבות המערב. נהנים מכל העולמות. כחרבונא בשעתו הם גם וגם וגם. כשנתקלתי במושג לראשונה חשבתי שהוא מתאים לי בול. מצד אחד אני תלמיד ישיבה, מנסה לחיות על פי ההלכה לדקדוקיה ומאמין שהתורה היא דרך החיים הראויה לכל איש ישראל. מצד שני כל זה לא מפריע לי לשמוע מוסיקה קלאסית וג'אז, להעריך את הנסיך הקטן ואליס בארץ הפלאות כספרים קאנוניים שכל אחד צריך להכיר, ולכתוב שירים וסיפורים מדי פעם. אבל לאחר מחשבה הגעתי למסקנה שיש משהו שמאוד מפריע לי בהגדרה דוס אבל פתוח. ה' אבל '. הנחת היסוד של ההגדרה הוא שככל שהאדם יותר דוס כך הוא פחות פתוח ולהיפך, ולכן מי שהוא גם דוס וגם פתוח חייב לשים 'אבל' גדול בין השניים (על משקל אמרתו המפורסמת של ד"ר יוסף בורג שהחלק החשוב ב...