מעשה מגנן עני

מעשה מעני אחד חסר כל, שלא היה לו מה שיאכל, ולא היכן שיגור. ופעם אחת עבר בעיר אחת, והיה שם בית גדול של עשיר מעשירי העיר. ולעשיר הנ”ל היה גן של עצים ופרחים כדרך המלכים והשרים הנכבדים, אלא שמחמת שהיה העשיר קמצן לא לקח גנן שיעבוד אצלו ועל כן היה הגן נָבֵל. וראה העני שהגן מלא קוצים ודרדרים, ומחמת ריבוי קוצים שבגן אין העצים והפרחים יכולים לצמוח שם, ואמר: ראו הגן הזה, כמה חבל שאין מי שידע לתקנו שיהיה פורח שוב! והתחיל העני לעבוד בגן ולעקור הקוצים, ואף שלא היתה לו הסכמה מבעל הגן על כך, מסתמא ישמח בעל הגן שיראה שמתקנים הגן שלו, וגם אם היה מגרשו מכל מקום דבר אחר לעסוק בו לא היה לו לעני. ובתוך כך בא העשיר בעל הגן וראה את העני עובד בגן, והיתה לו שמחה על זה, שראה שהוא עני ואמר בליבו: עני זה ודאי לא יבקש שכר הרבה להיות גנן. ודיבר עם העני שיהיה גנן אצלו, והסכימו שיתן לעני לחם לאכול ובגד ללבוש ומקום ללון תמורת מה שיעבוד בגן.

ועבד העני אצלו כמה שנים, ונעשה הגן של העשיר הנ"ל הנאה ביותר באותה העיר, שהיה אותו העני חרוץ בעבודתו ונאמן. ונטע שם העני מיני עצים ופרחים שהיו מתפעלות הבריות מהם ביותר. אלא שהרגיש שיש דבר שחסר בגן, ולא ידע מה הוא, ולא היה אדם מרגיש בכך מלבדו, שכולם היו מתפעלים מהגן מאוד. והעשיר ידע שמאחר שהעני חרוץ כל כך ועשה את הגן נאה כל כך ראוי שיוסיף על שכרו, אלא שאמר: לכשיבקש העני אוסיף לו. והעני לא היה מבקש, שהיה בעל ענוה, והיה שמח שיש לו מה שיאכל והיכן שיגור.

והיו בעיר כמה גננים שהיו מתקנאים בעני הנ"ל, שנעשה גדול מהם במלאכת הגננות, והגן שלו נעשה נאה יותר מגנים שלהם. וטכסו עצה שיכתבו מכתב לעשיר הנ"ל שיגרש העני ממנו. וכתבו מכתב, והכניסו בו דברי שנאה וליצנות על העני הנ"ל כאילו אין הוא נאמן בעבודתו. והעשיר קיבל המכתב הנ"ל והיו דברי הליצנות מתיישבים על ליבו, והתמלא שנאה על אותו עני. וקרא לעני שיבוא לפניו, ואמר לו: שאתה מגורש מלהיות גנן אצלי. ותמה על כך העני מאוד, שהיה נאמן מאוד במלאכתו, אך מחמת שהיה בעל ענוה לא התרעם על כך, רק שאל את העשיר מה ראה לסלקו מאצלו? ולא השיב לו העשיר מרוב שנאה שהיתה לו עליו, שכך פועלים דברי ליצנות על האדם, שנכנסים בליבו עד שאינו יודע מדוע הוא שונא לחברו, ויצא מלפניו בבושת פנים. וכיון שעזב העני את הגן חזר הגן להיות נָבֵל כאשר היה מתחילה.

והלך העני לעיר אחרת, וכיון שכבר היה בקי במלאכת הגננות התחיל לעבוד שם אצל עשיר אחד של אותה העיר. ונטע לו גן יפה אף יותר מהגן שנטע לעשיר הראשון, רק שהיה מרגיש שחסר בו דבר, אך הבריות לא היו משגיחות בכך. וגם שם קמו לו שונאים כנ”ל, וגרמו לעשיר ההוא שיגרש אותו כנ”ל, אע"פ שהיה נאמן מאוד במלאכתו. וכך התחיל לסובב מעיר לעיר, שכל פעם היה נוטע גן נפלא ביותר לעשיר אחר עד שלבסוף היה מגרשו. ונעשה העני הנ"ל עשיר ומפורסם בעולם, שהיו קוראים לו הגנן העני, ואע"פ שלבסוף הֶעשיר היו קוראים לו כך לפי תחילתו. וגם הוא זכר הימים שהיה עני, ואף משנתעשר החזיק במידה שלו שהיה בעל ענוה.

ונשא הגנן הנ"ל אישה וילדה לו בן. והתחיל מלמדו קצת במלאכת הגננות, וראה שהבן מבין דבר מתוך דבר. והוסיף ללמדו עוד, וראה שהבן מוכשר מאוד למלאכה זאת, ואמר: שזה הבן לכשיגדל יהיה בקי במלאכה הנ"ל יותר ממני, שהוא מבין דבר מתוך דבר. והיתה לו שמחה גדולה על כך.

ויהי היום ונחלה הבן הנ"ל מאוד ונטה למות, ונצטערו אביו ואימו ביותר. וקרא הגנן לטובי הדאקטירי"ם שירפאו את הבן, ונלאו למצוא לו רפואה. ואמרה לו אישתו שילך אצל המלך, שביד המלך בודאי ישנן תרופות המועילות לכל המחלות שבעולם. והלך הגנן לבקש המלך.

ובא לעיר הבירה (היינו היכן שהמלך גר שקוראים קאפיט”ל) והתחיל לבקש שם המלך, ואמרו לו שהמלך אינו בנמצא, שכבר כך וכך שנים שאין יודעים היכן המלך. ובכה הגנן הנ"ל מאוד על זאת השמועה. וביקש לחזור לביתו, אלא שראה שיש בעיר ההיא גן, והיה הגן ההוא נפלא ביותר, שהיו בו עצים ופרחים שלא ראה כמותם מימיו, והיו משונים ביופי שלהם מכל עצים ופרחים שבעולם. רק שראה שדבר מה חסר באותו הגן, ולא ידע מהו. ושאל לאנשי העיר על אודות הגן, ולא ידעו לומר לו, רק היה שם זקן אחד שאמר שזה היה הגן של המלך, ורק למשרתי המלך היתה הרשות להכנס בו. והיה בגן ההוא גן לפנים מגן, היינו שהיה בתוכו גן פנימי, ואליו היה רשאי להכנס רק מי שכלול מכל אנשי המדינה. ואמר הגנן: מאחר שעבדתי אצל כל עשירים שבעולם, וכל עשיר בודאי כלול מכל מי שהוא מפרנס אותו, ואני למדתי קצת מההנהגות של כל עשיר ועשיר, נמצא שאני כלול מכל אנשי העולם. וביקש להכנס לגן, והיה מפחד להכנס, שהיה מפקפק בעצמו אם ראוי הוא שיכנס, וחיזק עצמו ואמר: אף על פי כן אכנס, שאם באמת אני כלול מכל אנשי העולם אולי אוכל לתקן מה שחסר בגן.

ונכנס להגן, והגן היה נפלא מאוד, שבמקום אחד היו כל הפרחים האדומים שבעולם, ובמקום אחר כל הפרחים הלבנים, ובמקום שלישי הצהובים וכן כל הצבעים. ואף פרחים שאינם בנמצא בישוב, בגן הנ"ל היו נמצאים. והיו שם גם כל עצי פרי שבעולם, במקום אחד היו כל הפירות המתוקים שישנם, ובמקום שני כל הפירות החמוצים וכן כל הטעמים. אך כל מה שהיה מתהלך בגן יותר היה מבחין שבכל פרח היה דבר מה חסר, וכן בכל העצים, עד שהיו בעיניו כלא נחשבים ממש. אך לא יכל לומר מה חסר, ותמה על כך מאוד.

והגיע לשער הגן לפנים מגן, היינו הגן הפנימי. והיה השער נעול במנעולים הרבה, ולא ידע כיצד לפותחם. וכבר ביקש לחזור, אלא שאמר: אם באתי עד לכאן ודאי לא לשווא באתי. ונזכר בעשיר הראשון שעבד אצלו, ובהנהגה טובה שהיתה לו שהיה קשה לכעוס, והיה מהרהר בהנהגה זו, ונשבר מנעול אחד. ונזכר בעשיר השני שעבד אצלו, שהיה בעל סבר פנים יפות, והרהר במידה זו, ונשבר מנעול שני. וכן נזכר בכל העשירים שעבד אצלם עד שנשתברו כל המנעולים כולם ונפתח השער.

ובא בגן הפנימי, וראה שזה ההיכל של המלך, שהיה שם כס מלכות וכתר ושרביט, רק המלך לא היה שם. ובכה הגנן ואמר: היכן המלך? שבממלכה זו אי אפשר לנטוע גן אחד של אמת, שכל גן שנוטעים בה חסר בו דבר, וגם הגן הזה באמת אינו כלום, שכולו חסר. ואף אני, שאני כלול מכל אנשי העולם, חסר, שיש לי בן יחיד והוא חולה ונוטה למות! היכן הוא אם כן המלך?

ובהיכל היתה אבן גדולה, ויהי כאשר דיבר הגנן דברים אלה נתבקעה האבן והתחילה מנטפת מים, בתחילה היתה מנטפת זרם דק, ונעשה לזרם בינוני, ונעשה עבה יותר עד שנעשתה האבן למעיין. והיה המעיין שוטף החוצה ומשקה את הגן, והתפעל מכך אותו הגנן מאוד, שהיו מי המעיין משלימים החסרון של כל דבר ודבר, וגם הבריות שהיה הגן טוב בעיניהם בתחילה הבחינו שעד עתה היה הכל חסר ועכשיו נעשה שלם.

ובתוך כך יצא קול ואמר: הנני! והיה זה המלך. ואמר המלך לגנן: דע, שכל הגלגולים שנתגלגלת לא היו אלא שתוכל לתקן הממלכה, ואין אתה גנן פשוט כפי שאתה מדמה אלא באמת אתה בני בכורי, שגלית מן הארמון ונעשית עני, וכל זה שתתקן הממלכה. והדבר שנחסר מכל הגנים הוא שלא היה ניכר שהם משלי (היינו משל המלך), וכעת שהוצאת המעיין יֵדעו כולם שהגנים משלי, וישובו הגנים לתכלית שלמותם.

וחזר בן המלך (היינו הגנן הנ”ל) לאנשי ביתו, ונתן לבנו לשתות ממי המעיין ונתרפא. והלכו לעיר הבירה וגרו בארמון המלך. וכל העשירים אשר בכל המקומות היו מתקבצים להארמון לשמוע מבן המלך כיצד לתקן הגנים שלהם, והיה מביא להם ממימי המעיין ומצווה שישקו בהם הגנים שלהם. ועשו כדבריו, ונתקנו הגנים בזה, שיָדעו כולם שהם מִשֶּׁל המלך. ושמח המלך מאוד בבנו.