מן ההגיגית 2

הרהורים גולמיים מן המחברת

פעם שח לי חייל אחד: לכשאשתחרר אהיה חפשי. חלומות מזרח-רחוקים של אחרי שחרור מרדפים אותי, ובהם דמותי העתידית צועקת: אני חפשי.
אף אני אמרתי לו: מי הוא האני החפשי?
מי אתה?
האם אתה יודע מי אתה באמת?
רק לאחר שתוודע התשובה לשאלת האני, תוכל להנתן התשובה לשאלת החופש. ואולי הכרת האני האמיתי היא עצמה החופש, החופש של האני מההגבלות המונעות מעצמי להכיר אותו.
ולכשיתבהרו הערפילים יהיה ניכר וברור שהנך חופשי בשירות הצבאי לאין ערוך יותר מבתאילנד.
//
כיצד משנה התשובה את העבר?
היכן מתקיים העבר? או חריף יותר: האם מתקיים העבר?
בחומר אין עבר; עבור החומר יש רק הווה. התודעה היא שזוכרת, היא שנותנת משמעות וקיום לעבר.
אך בחומר גם המוסר אינו מתקיים - ללא מבט מטה-חומרי אין שום תביעה מוסרית וממילא אין מקום לחטא - ולתשובה.
אלא ודאי הוא ששינוי העבר יתקיים רק במישור התודעתי. העבר מתקיים בתודעה ועל כן שינוי תודעתי יכול לשנות את העבר.
אך האם העבר מתקיים רק בתודעה הפרטית שלי?
הרי הי"ת הוא זוכר כל הנשכחות, וכיצד שינוי תודעה המתרחש אצלי ישנה את העבר כפי שהוא מצוי אצל רבש"ע?
כאן טמון החסד שבתשובה, שהקב"ה משפיל את עצמו כביכול ונותן לתודעתנו לקבוע את המציאות.
//
לפעמים דוקא אהבת העולם הזה היא שבכוחה להוציא את האדם מבירא עמיקתא לאיגרא רמא.
לא נופתע מעובדה זו אם נזכור את ההבדל הפשוט בין האהבה בה האדם יוצא מעצמו, מהאנוכיות המסתגרת בעצמה, ונפגש עם זולתו, לבין התאווה בה האדם נפגש עם עצמו בלבד.
כשהאדם מגיע למצב בו הלב נאטם מכל התפעלות והתלהבות, אהבת העולם הזה והעניין בו עשויה להיות מה שיסיר את ערלת הלב ויפתח אותו להכיר בבורא העולם.