מעשה מיהודי שידע לנגן

מעשה מיהודי אחד שידע לנגן בכינור, והיה מיטיב מאוד לנגן בו, עד שכל מי שהיה שומעו היתה מתמלאת נפשו געגועים וכיסופים לבוראו והיה ליבו משתוקק לו מאוד. זולת דבר אחד שהיה חסר בהניגון שלו, שלא ידע הניגון שיכול להחיות המתים. שידוע שיש ניגון שע"י השמחה שבו יכול להחיות המתים, ורק ניגון זה לא ידע, וזה הניגון של מלך המשיח, שיבוא ויגאלנו בב"א.

וגמר בליבו ללכת אל הכרך הגדול של הגוים, שאותו כרך היה ידוע בחכמת המוסיק"א שבו, שכל איש פשוט שם היה בקי בחכמת המוסיק"א כמו חכם גדול בחכמה הנ"ל שבארץ אחרת. רק שהיה יודע שיכול ח"ו להתפקר שם, ולכן עשה לעצמו קביעות שבכל יום ויום יתפלל לה' בדביקות גדול ויבקש על נפשו שלא יתפקר ח"ו. ויִשֵּב בדעתו שלא יסור מקביעות הזה כלל.

ובא להכרך הנ"ל, והיה עובר ממקום למקום ומחזר אחר הניגון שיכול להחיות המתים. ומאחר שלא מצא הניגון הנ"ל במקום זה היה מחזר אחריו במקום אחר, וגם שם לא היה מוצאו ועל כן חיזר במקום שלישי, וכך היה מסובב בהכרך כמה שנים. והתחכם שם יותר ויותר בחוכמת המוסיק"א, שהיה שומע שם מיני ניגונים שונים ולומד אותם, ואת כולם היה כולל בהניגון שלו, אך את הניגון שיכול להחיות המתים לא מצא.

ופעם אחת שכח להתפלל, שהיה שומע ניגון מאדם אחד, ואמר בליבו: לכשיגמור הניגון אתפלל. והיה נמשך הניגון הרבה עד שירדה החשיכה, ושכח שאמר שיתפלל, ולא התפלל אותו היום. ולמחרת שוב היה שומע ניגון, ונזכר שלא התפלל. ואמר בליבו שיתפלל לכשיגמר הניגון, ושוב נמשך הניגון כנ"ל, ושוב שכח להתפלל כנ"ל. וכך היה כמה פעמים עד ששכח כל הקביעות שהיה לו להתפלל בהכרך ההוא, רק מדי פעם היה נזכר, ואז היה מתאנח על עצמו ואומר: מה יהיה עלי, שאין אני מתפלל? אך לא היה מתפלל, שהיה אומר: אם לא התפללתי עד עתה, היאך אתפלל עכשיו? וכך היה הולך ומשכח את בוראו.

ויהי היום ונזדמן למקום אחד, ששמע שלאותו מקום יתוועדו כל גדולי הכרך, ואמר: שמא אחד מהם יהיה יודע הניגון שיכול להחיות המתים. (ואל יתמה בעיניך אחר ששכח בוראו כיצד היה חפץ בהניגון הנ"ל. אינו כן, שכיוון שחפץ האדם בדבר ומרגיל עצמו לבקשו, לא יסור ממנו אף אם ישכח התכלית שלשמה חפָץ בו בתחילה.) והיתה שם אספקלריא, שכל מי שעומד לנגדה מראָה את דמות דיוקנו בתוכה. ועמד כנגדה והסתכל בה, ולא ראה את דמותו, רק ראה שם יונה בתוך כלוב. והיה תמה על כך שלא ראה עצמו, רק יונה בכלוב.

ובתוך כך באו לשם גדולי אותו הכרך, וקמה סיעה אחת והתחילה מנגנת ניגונים נפלאים מאוד, שהיו אנשיה חכמים מאוד בחכמת המוסיק"א. ואחר כך קמה סיעה אחרת, והיו מנגנים ניגונים נפלאים עוד יותר, ובכלים חשובים יותר, שהיו חכמים גדולים יותר מהחכמים ההם. וקמה סיעה שלישית, והיו מנגנים בנגונים יותר נפלאים מקודמיהם, שהיו חכמים גדולים אף יותר כנ"ל. ובתוך כך נעשה רעש גדול, ואמרו שמגיע שם חכם גדול יותר מכל החכמים הנ"ל, ואמרו ששמו יונה בכלוב, שכך היו העולם קוראים אותו: יונה בכלוב. והיה היהודי נרעש מאוד מזאת השמועה, שזכר מה שראה בהאספקלריא, ואמר בליבו: מי יודע להיכן הדברים הולכים?

ובא לשם אותו חכם גדול ששמו יונה בכלוב, והושיבוהו בראש, והוציא הכינור מנרתיקו וחיכה. ונשתתקו כולם לשמוע מה ינגן. והחכם לא היה מנגן כלום, רק חיכה ושתק. והיתה השתיקה שלו נפלאה ונוראה מאוד, שלקח אותה מהמקום שאינו מקום, שהוא למעלה מן הקולות. והיו כולם מתפעלים מאוד מהשתיקה של אותו חכם עד שנזדעזעו איבריהם ונשתברו מאוד. והיהודי היה יושב בתוכם, ובתוך כך התחיל להרהר בתשובה, והיה מצטער מאוד ובוכה ומתאנח על שנתרחק כל כך מבוראו, ואמר: רבש"ע, גלוי וידוע לפניך שחטאתי לך, ולא למעני חטאתי אלא מתוך שרציתי להחיות המתים חטאתי, וטעיתי ושכחתי אותך בתוך כך. אנא מחל לי והשיבני אליך!

והוציא היהודי את כינורו והחל לנגן ניגון של תשובה, והיה הניגון נפלא ביותר, והיו כולם מזדעזעים יותר ויותר, וידעו שזה הניגון שבכוחו להחיות המתים. ונעשה רעש גדול בכל העולם כולו.

ואמר לו החכם הגדול, ששמו יונה בכלוב: שאתה חכם בחכמת המוסיק"א יותר מכל אנשי המדינה, ויותר ממני. שאני יודע לעלות למקום ששמו שתיקה, והוא המקום שאינו מקום, ואיני יודע להוריד משם ניגון; ואתה יודע לעלות לשם וגם להוריד משם הניגון של תחיית המתים.

ונסתכלו כולם בהאספקלריא, וראו שהכלוב נשבר ופרחה היונה, ותהי שם שמחה גדולה מאוד.